"ברסנס טרובדור 2025" | רלוונטי מתמיד-מומלץ בחום לאוהבי שירה, מוזיקה, חופש ורגש.

 

ז'יל בן דוד צלם בוריס בלנקין

מופע מוזיקלי-תיאטרלי חדש ומרגש בקפה תיאטרון הקאמרי, בכיכובו של ג'יל בן דוד, שחוזר לשורשיו הצרפתיים ומגיש מחווה אינטימית לשאנסונייר האייקוני ז'ורז' ברסנס.

יום חמישי | 18.9.25 | שעה 20:00 | קפה תיאטרון הקאמרי

יחד עם אורי בן-צבי בגיטרה ועיבודים מוזיקליים, ו*קובי מידן* שאחראי לכתיבה ולתרגום השירים, בן דוד מביא לבמה מופע שחודר ישר ללב.

ברסנס, אמן שנון, חתרן ונון-קונפורמיסט, תקף את הממסד, הדת, הצבא והחברה – וביקש פשוט לחיות באמת. המופע חוזר לרוח החופש, הפשטות והאהבה של שיריו, ומעביר מסר חד של קבלה עצמית, סובלנות, ואינדיבידואליזם – רלוונטי היום יותר מתמיד.

ג'יל בן דוד, כמשה אופניק האהוב מרחוב סומסום, מזדהה אישית עם רוחו של ברסנס – דמות שמבקשת שקט, בחירה ונשימה בעולם רועש וצעקני.

"ברסנס טרובדור 2025" הוא הרבה יותר ממופע – זו הזמנה לעצור, להרגיש, ולמצוא את הקול הפנימי בתוך המולת החיים בישראל של היום.

מומלץ בחום לאוהבי שירה, מוזיקה, חופש ורגש.

"ברסנס טרובדור 2025"

רלוונטי מתמיד

ג'יל בן דוד מספר ושר
אורי בן-צבי - גיטרה ועיבודים
קובי מידן - כתיבה תרגום שיקופיו

קפה תיאטרון הקאמרי
יום ה' 18.9.25בשעה 20:00  לכרטיסים

ז'ורז' ברסנס  השאנסונייר הצרפתי הנון -קונפורמיסט האאוטסיידר לועג לכל מה שלא אמיתי, דו פרצופי ומתחסד וחוזר אל הפשטות של אהבות נעורים, של טוב לב אמיתי ושל טבע ירוק.

ברסנס תוקף את הממסד שמתגלה בדמויות של אנשי דת וגם שוטרים ואנשי צבא וכל ארגון
שמנסה לשלוט באינדיבידואל. הוא מבקש מאיתנו לקבל את האחר, את הנון קונפורמיסט.

בן-דוד מזדהה איתו ומרגיש כאאוטסיידר, שאין לו חלק בפוליטיקה

בשירו "חצוצרות התהילה" ז'ורז ברסנס מספר על יחסיו עם הכומר – הוא נותן לי להגיד Merd ואני נותן לו להגיד אמן. עם המסר הזה ג'יל בן-דוד חוזר לישראל של 2025 ומבקש
כל כפייה של רעיונות – דתיים בעיקר- אך גם אחרים. 

השחקן ג'יל בן דוד  יליד צרפת מרגיש כמוהו, אאוטסיידר. הוא ביטא זאת במשך 30 שנה בדמות של משה אופניק ברחוב סומסום. דמות שמבקשת לחיות בשקט ולבחור את החמצן שהיא נושמת.

המופע האינטימי מאפשר לנו שחיים בישראל 2025 למצוא את הקל הפנימי שלנו בתוך כל הרעש החיצוני - המלחמות החיצוניות והפנימיות.

בשפת המקור העשירה בביצועו של בן-דוד, כתוביות התרגום של קובי מידן, שכתב עימו את המופע, מלווה בגיטרה  של אורי בן-צבי. אפשר לחזור לעצמנו, לאנושיות, לנשימה

"הפחד הגדול שלי הוא שאנשים יפסיקו להיות מיוחדים. מתוך לחץ חברתי, הם יתחילו להיות דומים יותר ) ויותר אחד לשני. בעיני, אין דבר נורא מזה“

ג׳ורג׳ ברסנס בראיון בשנות השבעים.