להקת ענבל מציגה מדיניות אמנותית חדשה לשנת 2026, בהובלת הכוריאוגרף ברק מרשל ויו"ר ההנהלה דוד קאפח. התוכנית משלבת שפה מחולית רב-תרבותית, המחברת בין עבר לשורשים לבין יצירה עכשווית, בהשראת דרכה של המייסדת שרה לוי-תנאי. הלהקה שמה דגש על אחדות בחברה הישראלית דרך חופש יצירתי ומחול פורץ גבולות.
להקת ענבל
מציגה מדיניות אומנותית חדשה ותוכניה לשנת 2026 בהתאם
מונגר צלם גדי דגון
השפה
הענבלית מתפתחת ומקדמת אחדות בישראל בהובלת הכוריאוגרף ברק מרשל ובניהולו של דוד קאפח
להקת ענבל
מציגה מדיניות אומנותית חדשה הנצמדת לשעבר המפואר של השפה הענבלית לשנת 2026,
לדברי דוד קאפח, יו"ר
הנהלת להקת ענבל, "השפה הענבלית ייחודית ואין שני לה ובתכנית ליצור יצרת מחול
רב-תרבותיות המשלבות סגנון עכשווי מודרני ביחד עם סגנון שורשי, הנשען על יסודות
השפה הענבלית והשפעותיה מהמורשת, כפי שעיצבה שרה לוי-תנאי, מייסדת הלהקה וכלת פרס
ישראל. לדבריו, היצירה מביאה לידי ביטוי את הגוונים השונים בחברה הישראלית תוך כדי
שמירה על החופש האומנותי של היוצרים, כתפישה המקדמת את האחדות בישראל כערך, לכן,
נבחרות יצירות המביעות רעיונות אלה ועבודת הלהקה מתמקדת בהן. הנהלת ענבל שמה לה
כיעד ולנס לשמר ולפתח את השפה הרב תרבותית"
ענבל,
שנוסדה בישראל ב-1949 על ידי לוי-תנאי, זוכת פרס ישראל, אפשרה לה לממש את שאיפותיה
האמנותיות ולשמר את שורשיה האמנותיים ולשלב בהם סגנון מודרני. כצברית בת למשפחה
יוצאת תימן הלכה לוי-תנאי נגד מדיניות כור ההיתוך שנכפתה בשנות הקמת המדינה על
יוצאי עדות המזרח ויצאה לחקור את שורשיה התרבותיים. כיזמית שאחזה בחזון ומלאה היתה
בתשוקה, יצרה "יש מאין" וחיברה את הצעדים מבית אבא, המסמלים את המסורת
העשירה של תרבות יהודי תימן – וחיברה אותם עם יצירות מחול מודרניות מקוריות.
להקת
ענבל, בניהולה האמנותי של לוי-תנאי, זכתה במשך כארבעים שנה רצופות להצלחה רבה
ונחשבה לחלוצה בארץ ובעולם. כיום מגשימה הלהקה את החזון ומקדמת את אמנות המחול
המשמרת, מפתחת ומבטאת ייחוד עולמי, באמצעות שיח יצירתי, חקר וחשיפה.
בימים
אלו מונה ללהקת ענבל מנהל אומנותי חדש: ברק
מרשל, יליד לוס אנג'לס,
כוריאוגרף אמריקני-ישראלי, הנחשב לאחד היוצרים החדשניים והייחודים בישראל. אמו,
הרקדנית מרגלית עובד, כיהנה ככוריאוגרפית וכסולנית
הראשונה של ענבל
"השפה
הענבלית"
שנוצרה על ידי שרה לוי – תנאי, שביקשה ליצור שפה של תיאטרון- מחול ייחודית, הייתה
בנויה משילוב של מחולות אתניים תימנים ומחול מודרני אמריקאי. השפה הענבלית עושה
שימוש בעל משמעות במערך תנועתי המופק בעיקר משני חלקי גוף עיקריים: רגליים
וזרועות, וחשיבותן בהנעת הרקדן במרחב הבמה. תנועת הזרועות היא פואטית ומורכבת,
ומעטרת את תנועת הרגליים.שתי קבוצות התנועה הנוספות הן המחוות והתנועות של הגו
והראש. שילוב צעדים ותנועות הרגליים עם תנועות של הזרועות הגו והראש נארגים לרקמה
עשירה היוצרת את התחביר של הסגנון הענבלי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה